graphixmania/shutterstock.com illustrissima/shutterstock.com 20% נסיבות החיים 30% הרגלים 50% תורשה תקשורת, משפט ומה שביניהם 17 אז ילדים זה באמת שמחה? תוצאות מפתיעות )וסותרות( ממחקרי אושר פרופ' יורם קירש מוכיחות שלא תמיד
י לא שמע את שירם של שלמה בר והברירה הטבעית, "ילדים זה שמחה"? השיר, שמילותיו נכתבו על ידי המחזאי יהושע סובול בשנות השבעים, הושמע מאז בהרבה חתונות, בריתות, בר מצוות ושאר שמחות. סובול כתב אותו להצגה בשם "קריזה" בתיאטרון חיפה, ומי שיאזין למילים יוכל אולי להבחין כי השיר נכתב דווקא כביקורת נגד משפחות היולדות ילדים רבים בלי שיוכלו לפרנס אותם כראוי, ונגד הממסד המעודד משפחות מרובות ילדים אבל לא תומך בהן די. אז ילדים זה שמחה או לא? שני מחקרים בתחום חקר האושר )המכונה גם "פסיכולוגיה חיובית"(, שהתפרסמו ב 2015, ניסו לענות על שאלה זו. לפי מחקר אחד, הכלול בדוח שפורסם במאי 2015 על ידי Eurostat משרד הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי משפחות שיש בהן שלושה ילדים או יותר נוטות להיות שמחות ומאושרות יותר ממשפחות שלהן ילד אחד או שניים, או ממשפחות שאין להן ילדים כלל. על פי המחקר, שנערך בכל ארצות האיחוד האירופי, 66.8% מההורים לשלושה ילדים ויותר דיווחו שהם היו מאושרים "כל הזמן" או "רוב הזמן" בארבעת השבועות שקדמו למילוי השאלון, בעוד בקרב הורים לילד אחד או שניים, אמרו זאת 65.8%. המחקר השני נערך בגרמניה ונועד לבדוק מדוע גרמנים רבים מסתפקים בילד אחד. מסקנות המחקר, שפורסם באוגוסט 2015 בכתב העת,Demography שונות מאוד מאלו של המחקר הראשון. החוקרים מצאו כי "ילדים פוגעים באופן משמעותי בשמחת החיים של ההורים". הירידה ברמת האושר לאחר הולדת הילד הראשון חמורה יותר מאשר במקרה של אבטלה, גירושין או התאלמנות! משום כך הורים רבים מחליטים להסתפק בילד אחד. אף על פי שרוב הגרמנים מצהירים בתחילת הנישואין כי היו רוצים שני ילדים, שיעור הילודה הממוצע לא עלה על 1.5 ילדים מאז תחילת שנות השמונים. המשתתפים במחקר לא נשאלו באופן ישיר על עמדתם כלפי הורות. החוקרים עשו שימוש בנתונים של סקר שנתי הנערך בגרמניה מאז שנת 1984, שבו נשאלים המשתתפים, בין השאר, על שביעות רצונם מחייהם, ועל נתונים דמוגרפיים כמו מצב משפחתי ומספר הילדים. מדי שנה התראיינו לסקר כ 20 אלף גרמנים, וכך נוצר מאגר נתונים גדול המאפשר מחקרים מעמיקים בנושאים שונים. השאלה על שביעות הרצון מנוסחת כך: "דרג)י( מ 0 עד 10 עד כמה את)ה( מרוצה מחייך, בהתחשב בכל הנסיבות?". מבדיקת תשובותיהם של כ 2,000 גרמנים שהשתתפו בסקר ברציפות בשנים 2010-1984, התברר כי, בממוצע, שביעות הרצון של המשתתפים גדלה בשנה שלפני הלידה, כנראה בציפייה ללידה, אך ירדה בשנה שלאחר הלידה כשההורים נתקלו בקשיים בגידול התינוק. בקרב 27% מהנשאלים לא היה שינוי במדד שביעות הרצון. אך אצל כ 37% המדד ירד ביחידה אחת )בסולם של 0 10(, אצל 19% בשתי יחידות, ואצל 17% מהזוגות בשלוש יחידות ויותר. מדובר בירידה משמעותית מאוד: במחקרים קודמים התברר כי גירושין גורמים לירידה ממוצעת של 0.6 במדד האושר, אבטלה לירידה של יחידה אחת, ומוות של בן זוג גם כן גורם לירידה של יחידה אחת. מחקר שפרסמה ב 2012 הפסיכולוגית וחוקרת האושר הנודעת פרופ' סוניה ליובומירסקי מאוניברסיטת ריברסייד בקליפורניה )מחברת הספר הדרך אל האושר שיצא גם בעברית( תומך דווקא בממצאי המחקר הראשון. גם ליובומירסקי הסתמכה על סקר קיים, המכונה.World Values Survey לצורך המחקר היא ותלמידיה ניתחו תשובות של כ 7,000 משתתפים מארצות הברית ומקנדה שענו על ארבע שאלות: כמה ילדים יש לך, באיזו מידה את)ה( מרוצה מחייך, באיזו תדירות את)ה( חש)ה( רגשות שמחה, באיזו תדירות יוצא לך לחשוב על משמעות החיים ותכליתם. המחקר, שהתפרסם בכתב העת Psychological,Science מצא כי בכל השנים שבהן נערך הסקר, הורים לילדים גילו, בממוצע, יותר שמחה, שביעות רצון והרגשה כללית של טעם בחיים מאשר אנשים שאין להם ילדים. השוני במידת שביעות הרצון הכללית היה מובהק במיוחד בקרב גברים. במחקר נוסף חילקה ליובומירסקי זימוניות לכ 300 מתנדבים, שבמשך תקופת המחקר נתבקשו לתאר חמש פעמים ביום את תחושותיהם ברגע נתון. גם במחקר זה נמצא שהורים לילדים חוו רגשות חיוביים יותר מאשר משתתפים שאינם הורים. 18
19 תחילת הוויכוח - המחקר של כהנמן הוויכוח בשאלה "האם ילדים זה שמחה?", והניסיונות ליישב בין תוצאות סותרות של המחקרים בנושא החלו בשנת 2004, כאשר הפסיכולוג דניאל כהנמן )חתן פרס נובל לכלכלה, שהחל את דרכו בחיבור מבחני דפ"ר לצה"ל כעתודאי( פרסם מחקר שעקב אחר 909 נשים עובדות בטקסס, במהלך יום עבודה אחד. המשתתפות במחקר תיעדו את כל הפעילויות שעשו במהלך אותו היום, ולגבי כל פעילות ציינו את עוצמת הרגשות החיוביים והשליליים שחוו בעת ביצוע הפעילות. ממצא מפתיע במיוחד היה המיקום הנמוך של הטיפול בילדים: בטבלה שבה דורגו הפעילויות השונות על פי האושר והסיפוק שהן מעוררות, הטיפול בילדים היה במקום ה 16 מתוך 19, בציון של 2.95 נקודות )מתוך מקסימום של 6(. מעליו, במקום ה 15, הופיעו עבודות הבית )ציון 2.96(. במקום ה 19, האחרון, הופיעה הנסיעה מהבית לעבודה בשעת עומס )2.03(. התוצאות הפתיעו מכיוון שבמחקרים שונים בעבר, כאשר התבקשו הנשאלים לדרג את הדברים המסבים להם אושר, ילדים דורגו באחד המקומות הראשונים. כהנמן הסביר את הסתירה הזאת כך: כאשר שואלים אדם שאלות כלליות על הדברים שמסבים לו אושר, הוא לא נוטה להודות שגידול ילדים כרוך בעבודה קשה, שלעתים מפחיתה מהאושר שחווים ההורים. ייתכן גם שהוא נזכר באפיזודות שבהן ילדיו הסבו לו שמחה, ומדחיק אפיזודות נעימות פחות. ואולם כאשר הוא מתבקש לתת תיאור קונקרטי של יום אחד בחייו, קל לו יותר להודות שביום הזה הטיפול בילדים היה מעייף ומתסכל, בדומה לעבודות בית או לנסיעה מהעבודה הביתה בשעת העומס. חוקרים אחרים חלקו על ההסבר של כהנמן. הם טענו כי אם גידול ילדים היה באמת מפחית את האושר הכולל של ההורים, זוגות רבים בארצות המערב היו מוותרים על ילדים. במציאות מעטים עושים זאת. להפך, זוגות חשוכי ילדים עושים מאמצים רבים כדי להרות או כדי לאמץ ילד. הטיפול בילדים הוא לעתים קשה ומתסכל אך, לדברי אותם חוקרים, בסופו של דבר הוא מגדיל בדרך כלל את האושר הכולל של ההורים. כאשר אם עייפה לאחר יום עבודה צריכה להאכיל ולרחוץ ילד עקשן, החוויה הזאת עשויה להיראות לה מרגיזה ומתסכלת. ואולם ילדינו משפיעים על אושרנו גם בשעות שבהן אין אנו מטפלים בהם הם מוסיפים לחיינו ממד רגשי, סיפוק ומשמעות, וברוב המקרים מגדילים את אושרנו הכולל. הוויכוח על מידת האושר שמסב גידול הילדים עדיין לא הוכרע. התשובה כנראה תלוית תרבות בחברות שבהן גידול ילדים נחשב לערך, מי שאין לו ילדים מרגיש חריג, ומשפחות מרובות ילדים זוכות למעמד חברתי גבוה והדבר תורם לתחושת האושר שלהן. את ההבדל בין שלושת המחקרים שצוטטו לעיל אפשר להסביר בשוני בין אוכלוסיות המחקר: כל מדינות האיחוד האירופי במחקר הראשון, גרמנים בלבד בשני, וצפון אמריקה בשלישי. הסוגיה של השוני בין אוכלוסיות המחקר מלמדת על הקושי שבו נתקלים לעתים חוקרי האושר בבואם להעריך תופעות מסוימות שהיחס אליהן שונה בחברות שונות ובחוגים שונים בתוך אותה חברה. ממצא מפתיע במיוחד היה המיקום הנמוך של הטיפול בילדים במדד האושר: במקום ה 16 מתוך 19, ציון של 2.95 מתוך 6 נקודות. מעליו, במקום ה 15, הופיעו עבודות הבית מתי ואיך נולדה הפסיכולוגיה החיובית? תחום מחקר האושר, או הפסיכולוגיה החיובית, הוא תחום חדש יחסית. הפסיכולוגים העדיפו במשך שנים רבות לעסוק במחלות נפש ובהפרעות נפשיות ולא באושר. ידועה בנושא זה אמרתו של פרויד, שלפיה "מטרת הפסיכולוג היא להעביר את המטופל ממצב של אומללות נוירוטית למצב נורמלי של חוסר אושר". רק בשנות השבעים של המאה ה 20 החל מחקר שיטתי של הגורמים לאושר )או להעדרו(, במטרה לפתח דרכים יעילות להעלאת רמת האושר של הפרט. מחקר האושר התפתח בד בבד בפסיכולוגיה, בעיקר בהשפעת אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית שצמחה בשנות השישים, ובסוציולוגיה, בניסיון למדוד איכות חיים Life( )Quality of ולקשור אותה למשתנים דמוגרפיים כמו השכלה, הכנסה, גודל משפחה וכדומה. אחת המוטיבציות למחקרים הללו הייתה "פרדוקס הפרוורים" בארצות הברית של שנות החמישים. בני המעמד הבינוני שהתגוררו בפרוורי הערים נהנו משגשוג חסר תקדים, אבל התקשו לעכל את השפע שצנח עליהם. שיעור הגירושין הגיע ל 50 אחוז מהזוגות הנישאים. בין 1940 ל 1956 הוכפל מספר הנשים והגברים באמריקה שנזקקו לטיפול נפשי. אחד מכל שלושה מרשמים רפואיים היה מרשם לתרופת הרגעה. זאת בשעה שתושבי ארצות הברית שהיוו 6 אחוזים מהאנושות צרכו יותר משליש מהסחורות והשירותים בעולם. שיעור המשפחות שהכנסתן השנתית עלתה על @ גוף ונפש
10,000 דולר )בערכי 1968( גדל מ 9 אחוזים ב 1947 ל 33 אחוז ב 1968. לעומת זאת, שיעור המשפחות שהרוויחו פחות מ 3,000 דולר בשנה ירד בתקופה זו מ 34 אחוז ל 19 אחוז. למרות השפע שממנו נהנו האמריקאים, תיאורים של שעמום, דכדוך ותחושת חוסר מוצא בפרוורים האמידים מופיעים באותה תקופה בספרים שכתבו ג'ון אפדייק, ג'וזף הלר, סול בלו, ארתור מילר )מותו של סוכן( וריצ'רד ייטס )למשל Revolutionary Road מ 1961, שהפך ב 2008 לסרט בכיכובם של כוכבי ה"טיטניק" ליאונרדו די קפריו וקייט ווינסלט. בארץ הופצו הסרט והספר בשם חלון פנורמי(. העובדה שאדם עשוי להיות פחות מאושר דווקא כשתנאי חייו משתפרים היא פרדוקס שמלמד אותנו כי האושר הוא מושג חמקמק שלא קל להגדירו במונחים מדויקים, וכי היחס בין האושר לדברים שאמורים לגרום אושר אינו יחס ישר: יותר רכוש והנאות אין פירושם בהכרח יותר אושר. מחקר שהוכיח נקודה זו בצורה מדעית, ונחשב לנקודת מפנה בהיסטוריה של מחקר האושר, הוא מחקרם של פיליפ בריקמן וקבוצתו מאוניברסיטת שיקגו, שפורסם ב 1978. במחקר נבדקה רמת האושר של שלוש קבוצות: 22 אנשים שזכו בהגרלה בסכומים שנעו בין 50,000 דולר למיליון דולר, 29 נפגעי תאונות שנותרו משותקים ברגליהם או בכל גפיהם, וקבוצת ביקורת ובה 22 נבדקים. כל אחד מהמשתתפים עבר ראיון מקיף. הוא נשאל על רמת אושרו בהווה ובעבר, על ציפיותיו לעתיד ועל ההנאה שלו בעת ביצוע פעולות יומיומיות כמו צפייה בטלוויזיה, קריאת עיתון, שיחה עם חבר, אכילת ארוחת בוקר וכדומה. התברר כי רמת האושר הממוצעת של הזוכים בהגרלה )ברצף של 0 עד 5( הייתה 4.00 ושל קבוצת הביקורת 3.82 הבדל מזערי. ההנאה מפעולות יומיומיות אצל הזוכים הייתה אפילו נמוכה משל קבוצת הביקורת )3.33 לעומת 3.82(. אפשר על כן לומר כי, בניגוד לציפיות, זכייה בסכום כסף גבוה אינה ערובה להגדלת האושר. גם אצל נפגעי התאונות התוצאה הפתיעה. רמת ההנאה הממוצעת שלהם מפעולות יומיומיות הייתה 3.48, כלומר, נמוכה במקצת מזו של קבוצת הביקורת אבל גבוהה מזו של הזוכים! רמת האושר הכללית שלהם הייתה 2.96, כלומר פחות מאשר קבוצת הביקורת אבל עדיין מעל ל 2.5 שהוא קו האמצע )בין 0 ל 5 ( המבדיל בין המאושרים ללא מאושרים. התחזית של הנבדקים לגבי אושרם בעתיד הייתה גבוהה ביותר אצל המשותקים )4.32, לעומת 4.2 אצל הזוכים ו 4.14 בקבוצת הביקורת(. פירוש הדבר שההשפעה של האסון על רמת האושר הייתה פחות חמורה ממה שהיינו יכולים לחשוב. המחקר הזה בישר את הגישה הפסיכולוגית המודרנית, שלפיה האושר תלוי בתכונות אופי ובגישה שלנו לחיים, יותר מאשר בגורמים חיצוניים. ילדינו משפיעים על אושרנו גם בשעות שבהן אין אנו מטפלים בהם - הם מוסיפים לחיינו ממד רגשי, סיפוק ומשמעות, וברוב המקרים מגדילים את אושרנו הכולל במה תלויה רמת האושר? בשנים 1980 1990 החלו להצטבר ראיות בדבר קיומו של קשר בין רמת האושר הבסיסית של האדם למאפייני האישיות שלו. התברר כי יש אנשים בעלי אישיות שמחה ואופטימית שממשיכים להיות מאושרים יחסית גם כשהם נתקלים בקשיים ובאירועים שליליים. לעומתם יש אנשים בעלי אישיות מלנכולית ופסימית, שאינם מאושרים גם כשהחיים מאירים להם פנים. רוב האנשים הם במקום זה או אחר על פני הרצף שבין שני הקצוות הללו. מכיוון שמאפייני האישיות הם בחלקם תורשתיים, עלתה השאלה מה מידת ההשפעה של הגנטיקה על רמת האושר האישית. מחקרים שונים ומגוונים בעניין זה הראו כי לגנטיקה אכן יש השפעה ניכרת על אושרנו, ואולם הקשר בין הגנטיקה לנטייה להיות מאושר דומה לקשר בין הגנטיקה למשקל או לרמת הכולסטרול. הגנטיקה מכתיבה לנו משקל גוף מסוים, ואולם באמצעות דיאטה וספורט אדם יכול להפחית ממשקלו ולהיראות רזה וחטוב גם אם הוא נוטה מטבעו לעודף משקל. בדומה, מי שיש לו נטייה לרמת כולסטרול גבוהה בדם יכול באמצעות הימנעות ממאכלים מסוימים ופעילות גופנית )או באמצעות תרופות( להפחית את רמת הכולסטרול ולשלוט בה. המשוואה המקובלת היום קובעת שאת רמת האושר האישית הבסיסית קובעים שלושה גורמים. א. התורשה, שאחראית לכ 50 אחוז מהשונות ברמת האושר. ב. נסיבות החיים כגון בריאות, רמת ההכנסה ואירועים חיוביים ושליליים שקורים לנו במהלך חיינו. גורמים אלה תורמים כ 20 אחוז מהשונות. 20
tobkatrina/shutterstock.com משפחה ישראלית: תורשה אחראית ל 50 אחוז מהשונות ברמת האושר 21 ג. שאר ה 30 אחוז תלויים בהרגלים, דרכי חשיבה, עמדות כלפי האירועים שקורים לנו, ופעולות יזומות המכוונות להגדלת הרווחה והאושר בחיינו. הגורם הראשון אינו בשליטתנו אדם אינו יכול לשנות את הגנים שלו. גם הסעיף השני מייצג גורמים שהם במידה רבה מחוץ לשליטתנו. ואולם הסעיף השלישי מייצג פעילויות שיש לנו שליטה עליהן ושבעזרתן אנו יכולים באמצעות מאמץ מכוון להעלות את רמת אושרנו לטווח הקצר והארוך. אדם מופנם וביישן יכול להצטרף למסגרת חברתית או לסדנה ליחסי אנוש ולחוש כעבור זמן שמח יותר ובטוח יותר בעצמו. אדם שסובל מחרדות יכול להתגבר עליהן באמצעות טיפול פסיכולוגי או תרופתי, ולשנות בצורה ניכרת את מיקום קו הבסיס. אין בכוחן של תרופות אלה לשנות את האישיות, אבל הן יכולות להפחית את ההשפעה של היבטים מסוימים באישיות על ההתנהגות והחשיבה, ולסייע לאדם לחוש אופטימיות ושמחה בחיי היומיום. האחוזים האלה הם ממוצעים בלבד. ההשפעה הפוטנציאלית של פעולות יזומות על רמת האושר גדולה יותר אצל חלק מהאנשים וקטנה יותר אצל אחרים. ואולם יש משהו מעודד בידיעה שההשפעה של פעולות מכוונות על רמת אושרנו היא אמנם קטנה יותר מהשפעת הגנטיקה, אך גדולה יותר מהשפעת נסיבות החיים. כל אחד מאתנו ודאי חשב לא פעם: אילו הייתי עשיר, או מפורסם, הייתי בלי ספק מאושר יותר. ואולם עושר ופרסום הם נסיבות חיים, ונסיבות חיים קובעות רק כ 20 אחוז מהשונות באושר. לפעולות היזומות שלנו יש השפעה גדולה בהרבה על אושרנו! לכן, אם נקום מחר בבוקר בהחלטה נחושה לעשות את חיינו מאושרים יותר, יש לנו סיכוי טוב להצליח בכך. 0 יורם קירש הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה, וחבר בפורום הפסיכולוגיה החיובית בישראל. ספרו מסע אל האושר - הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והמתמטיקה של האושר יצא ב 2011 בסדרת אופקים מדע בהוצאת עם עובד. ספרו חפץ תחת השמים - תכלית החיים והדרך אל האושר על פי ספר קהלת יצא ב 2014 בהוצאת ידיעות ספרים.